מיתוסים על יצירת משפט
בעקבות פרויקט המיתוסים של אח”י דקר, ובמיוחד בעקבות הפוסט של מרגוליס על מיתוס המדע של פול פייראבנד, חשבתי קצת על התפיסה המיתולוגית שקיימת גם לגבי משפט (ראוי לציין שהרעיון ממש לא מקורי, ורבים אמרו אותו קודם לפני, בוריאציות שונות. למשל, ריצ’ארד פורד מסטנפורד, לגבי התפיסה של רשויות מקומיות).
המשפט שבוי במידה רבה בשני מיתוסים:
התפיסה הפורמליסטית של המשפט, שהייתה מקובלת בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, היא של מערכת היררכית ומסודרת שבה דבר נובע מדבר, ולכל שאלה יש תשובה אחת נכונה. הדימוי המקובל של המשפט הוא לפי התפיסה הזו דימוי של גאומטריה, שבה כל כלל משפטי מצוי בהרמוניה עם המערכת כולה ועם כל שאר הכללים, וההכרעה בכל מקרה נתון נובעת באופן ישיר מהמערכת על ידי דדוקציה של כללים.
מצד שני, מאז תחילת המאה ה-20 (ובאופן בוטה יותר מאז שנות ה-60) התפיסה המקובלת היא שהמשפט הוא מערכת אנארכית במידה רבה, שבה השאלה כיצד נקבע הכלל המשפטי תלויה בסבך של גורמים, כאשר הגורם האישי - זהות השופט וזהות הצדדים - משפיע באופן משמעותי על הבחירה בכלל זה או אחר מבין הכללים החופפים שחלים כמעט על כל סיטואציה משפטית.
הנקודה המפתיעה היא, לדעתי, שבשיח הלא-משפטי (והאמת, שגם בשיח המשפטי) שתי התפיסות הללו לא רק מוקצנות לכדי מיתוסים, אלא הן גם מתקיימות בה-בעת זו לצד זו.
מצד אחד, רוב האנשים, כשהם מגיעים לעורך דין, מצפים לקבל תשובה ברורה לגבי המצב המשפטי שלהם, וקשה להם מאוד לקבל מעורך הדין את התשובה הכנה, שאין תשובה ברורה, ושאי אפשר לדעת מהו הדין שחל עליהם. במובן הזה, המיתוס שהם שרויים בו הוא של המשפט הגאומטרי, שבו אפשר לדעת בדיוק רב מי צודק ומי טועה.
מצד שני, לא חסרות התבטאויות לגבי “שופטים קשים” ו”שופטים רכים”, וגם התפיסה של “השופט הזה מחפש אותי” אינה נדירה בשיח הציבורי. במישור הזה, התפיסה המיתית היא ש”הכל אישי” (או פוליטי, או לאומני, או גזעני או מגדרי וכו’), ושהתפיסה של המשפט כאוסף של כללים הוא בעצם כסות בלבד למערכת שבה בעלי הכוח עושים כרצונם, מבלי שיש שום משמעות לכללים.
הבעיה היא שבכלל התפיסות המיתולוגיות הללו, קשה לראות את המורכבות במערכת, וקל לגלוש בכל פעם לקיצוניות הזו או האחרת, או אפילו לראות את המציאות בו זמנית גם כמלאכותית (התפיסה הפוליטית) וגם כמוחלטת ונכונה (התפיסה הפורמליסטית). כשאתה שבוי באופן חד במיתוסים, אי אפשר לנסות לפרק את המערכת ולהבין שמצד אחד יש ערך לכללים, בגלל הדרך שבה בנוי המשפט, ובה בעת, מצד שני, בשל הגמישות ושיקול הדעת הטבוע במערכת, השימוש בכללים מושפע ממערכת ערכים אישית ומהטיות פוליטיות ואחרות.
קישור קבוע
תגובות (3)